אריאל רחובות סניף בנים

 המפקד!

אם אתה מאמין כי אתה הולך בדרך זו מתוך בחירה חופשית,

אם אתה מרגיש יותר ויותר מעורב בה נפשית,

אם אתה שלם בעצמך גם אם בנפשך יש לא פעם קרע,

אם אתה בטוח שזוהי שליחות יותר מאשר קריירה.

אם בתום לב, בינך לבינך אתה אומר.

"כנראה שאני באמת ציוני ואיך שלא תסובבו את זה המדינה זה אני"...

אם אתה חש שאתה באמת צועד בדרך אחרת,

וגם כאשר אתה יושב על הספסל – אתה עדיין בנבחרת.

אם אתה מרגיש לפעמים מתוסכל במשרד, מאחורי השולחן.

אם מעולם לא התפתית להיות ראש קטן.

אם אתה מצליח להסתפק גם בשתי שעות שינה ביממה.

אם אתה אתה קשור למשפחתך בהמון רגשי אשמה.

אם אתה מרגיש שכל חייל בראש ובראשונה הוא בן-אדם.

אם אתה מקדיש פחות מפעם בחודש מחשבה על הפז"ם.

אם אתה מאמין כי הצבא צועד על קיבתו, ובכל זאת מסתפק במנה קרה.

אם אתה יודע שהרכב הוא אמצעי ולא מטרה.

אם אתה קופץ כשצריך ועוזר לנהג שלך להחליף טאייר.

אמ חלק מידידך חושבים אותך לגבר, אך רובם חושבים אותך לפראייר.

אם אתה יודע לעבוד בצוות ולתת לכל אחד הרגשה שהוא שייך,

אם אתה אומר לחיילך: "הייתי יכל להיות אבא שלכם" ובאמת מתכוון לכך.

אם אינך מרגיש כמו רועה שאחריו משתרך עדר.

אם אף פעם לא אמרת בלי לבדוק זאת "יהיה בסדר".

אם ידעת להשרות ביטחון גם כשבתוכך מנקר הספק.

אם אינך נבהל לאמר למישהו אחר "אתה צודק".

אם הרגשת שגם ללא הפקודה "אחרי" חיילך ילכו אחריך באש ובמיים,

כי גם מאחורי גבך לא יאמרו "השכל שלא על הכתפיים".

.אם נפלת וקמת מספיק פעמים כדי לדעת שאסור לאבד תקווה

אם הרגשת שגם במלחמה יותר מהאימון חשובה האהבה.

אם גם בעיצומו של קרב התעורר בך הספק וניקר בך ה"שמא",

ידעת שהכח הוא הצודק, גם כשהצדק הוא דילמה.

אם ידעת שמי שנראה חזק אינו תמיד חזק והחלש אינו תמיד חלש.

אם ידעת שהפחד הוא חלק בלתי נפרד מהצל"ש.

אם העץ והואדי והגבעה הם לך לא למכשול אלא לעזר,

אם אתה מאמין כי לעולם לא יחליף אותך לא המחשב ולא הלייזר.

אם בשניות של קבלת החלטות הרגשת פתאום בודד כמו אדם בחלל,

אם אתה יודע כי בשעת הצורך היית יכל להיות הרמטכ"ל.

אם אתה מרגיש כי כוחך הגדול הוא לא רק לנצח אלא להתמודד,

כי אז ראוי אתה ראוי להיקרא – המפקד!