ציוריםהמטודה מהדודה, מטודות לפעולות.
ציורים על בריסטול או תמונות ממגזינים ועיתונים יכולים להיות מצע טוב לדיון, לפעמים רוצים לדבר על נושא מסוים אבל קשה לחניכים להתבטא או בגלל שהוא מופשט או בגלל שהוא דורש חשיפה, הציורים הם כלי טוב לבטא רעיונות שקשה לנסח במילים. לדוגמא אני יכול לפזר ציור של בית על גבעה סולם מגיע לשמים ידים כבולות באזיקים וכדו' ולשאול את החניכים איזה ציור לדעתם מתאר תפילה או אפילו את התפילה שלו, מגלים הרבה רעיונות מענינים שווה לנסות וזה עובד בכל נושא.
היגדים פרושו של דבר משפטים שמתיחסים לנושא מסוים ומחווים דעתם עליו. גם היגדים יכולים להיות פתיחה טובה לדיון.
כשהפעם יש למדריך אפשרות לרכז את הדיון ע"י ניסוח המשפטים כך שישארו במסגרת של הנושא. המשפטים יכולים להיות מניסוחו של המדריך או מצוטטים מהוגי דעות שונים. את ההגדים אפשר לכתוב על שלפלפים ולחלק אותם באקראי לחניכים, אם מדובר בהגדים ארוכים אפשר לכותבם במחשב לשים על פוליגל לתלותם בפינות שונות בחדר לבקש מהחניכים להסתובב ולהצביע לטובת היגד איתו הזדהו הכי הרבה. מדריך שים לב! זו לא חכמה לכתוב סתם משפטים או לצטט רבנים והוגי דעות עליך לשבת עם ההיגד ולרשום לעצמך שאלות על הרעיון המובע בהיגד כך שהדיון יהיה יותר פורה ושיהיה כיף! בהצלחה.
מה זה קפה דילמה? קפה אתם יודעים מה זה, נכון? על דילמות בהדרכה אני לא צריך לספר לכם...
ועכשיו לענין. בקפה דילמה אנחנו מדמים בית קפה, כל אחד כיד הדמיון הטובה עליו (אפשר לשים שלט, לערוך שולחנות עם פרחים וכו', וכו'…). המנות המוגשות במסעדה הם סיפורים קצרים בנושא הפעולה, שבסופם יש התלבטות שעל החניכים להכריע בה. לכל סיפור אפשר לתת שם וכותרת. את שמות הדילמות ניתן לכתוב בתור תפריט אשר יוגש אחר כבוד לחניכים לבחירתם. את השבט נחלק כך שבכל שולחן יהיו ארבעה חניכים. במהלך הדיון המדריך יסתובב בין השולחנות, שומע מייעץ, מכוון וכדו'...
לדוגמא, אם הנושא שבחרתם הוא "שמירת הלשון", כתבו סיפורים קצרים הנוגעים בצדדים שונים של הנושא: רכילות, לשה"ר, אבק לשה"ר, דיבור לתועלת, קבלת לשון הרע... ולהציב בסוף הסיפור קונפליקט שיחדד את ההגדרה של כל תחום. החניכים לא חייבים להתלבט אלא לנסות לזהות באיזה סיפור מדובר בסיפור וסביבו יסב הדיון. היתרונות של קפה דילמה: הוא מעשיר את הדיון, מכסים הרבה מצבים בזמן מוגבל, יותר חניכים באים לידי ביטוי כיון שמדובר בקבוצות קטנות, זוהי פעולה המתאימה לשבת ולאמצע שבוע, אפשר לשלב בה גם כיף אם מחליטים להזמין פיצה. משולשים יכולים להיות מוגשים יחד עם הסיפורים.
את המשחק איקס עיגול, מן הסתם כולם מכירים!
מכינים בריסטול עם
לוח משחק שניראה כך: 
מכינים 9 כרטיסים של איקס ו 9 של עיגול.
לצורך
הענין נזדקק גם לאטבים משרדיים.
עם סכין יפני נחרוץ את הבריסטול בכל ריבוע על מנת שנוכל לחבר את הכרטיסים אל לוח המשחק עם האטבים המשרדיים.
מדובר בפעולה בסגנון חידון שיכולה לבוא כסיכום נושא עליו דיברנו, או לימוד נושא תוך כדי המשחק עצמו.
מחלקים את הקבוצה לשניים כאשר קבוצה אחת היא איקס והשניה עיגול. מחליטים איזו קבוצה תתחיל ראשונה (אפשר להחליט זאת על ידי גורל, מי משחק בדיחה יותר מצחיקה, שאלת טריוויה ועוד...) הקבצה בוחרת באיזה ריבוע היא רוצה להתחיל, המדריך שואל שאלה הקשורה לנושא. אם החניכים ענו נכון, מצמידים לריבוע את הסימן שלהם, אם הם טעו, השאלה עוברת לקבוצה השניה וכך הלאה. המטרה כמובן ליצור רצף של אותו סימן במאונך, מאוזן או אלכסון.
דרך אחרת משוכללת יותר היא לקבוע בכל ריבוע תחום מסוים (אם הנושא הוא פסח אז ריבוע אחד הוא הגדה, ריבוע אחר הוא בדיקת חמץ וריבוע אחר הוא הגעלת כלים.) אפשר לומר לחניכים מראש מה כל ריבוע, ואפשר גם להשאיר אותם במתח ולתת את הבחירה והסיכון ליפול על נושא שהם לא שולטים בו.
משחק תפקידים הוא עלילה בלי תסריט, יעני מה קורה לשחקנים ידוע אבל איך הם יגיבו לא. אתם המדריכים רוקמים את העלילה/ הארוע/ המקרה שישקף דילמה מוסרית, דתית, פוליטית וכו' החניכים הם הדמויות בארוע והם יכריעו כיצד להגיב, איזה טענות להשמיע לשכנע את האחר במידה וצריך וכן על זה הדרך. ארוע לדוגמא הקשור ליחיד ולחברה: יש מבחן בהיסטוריה יום רביעי היום מגיע ורק שני תלמידים מהכיתה הספיקו להתכונן ואף דגרו חרשו והעלו עשן שעות רבות. עד שלמדו את החומר על בוריו. הכיתה מחליטה לא לעשות את הבחינה ומבקשת מהשתיים האחרים להצטרף לשביתה אבל הם לא נענים בחפץ לב. אמנם אפשר לספר את האירוע ולהתחיל לדון בו אבל זה כמובן שזה פחות מעניין והדיון ימצה את עצמו מהר. א) שימו לב! משחק תפקידים צריך אוירה מתאימה וחניכים לא תמיד (אפילו בד"כ לא ) יגיעו לפעולה עם יצר משחק ודרמה עז, אבל אתם יכולים ליצור אוירה כזו אם תשגרו קלילות, נכונות לקבל כל רמת משחק וכל טענה שתעלה. ב) השתדלו לתאר לחניכים כמה שיותר פרטים בארוע ובדמות שיהיה להם קל יותר לגלם אותה .ג) הארועים שאתם מציגים יעלו בעיות שאתה המדריך יודע שהם בעיתים ושנויים במחלוקת אצל חניכיך אל תקחו מקרים שבהם יש הסכמה מקיר לקיר בהכרעה ד) אחד מהגורמים להבדל בין הצגה טובה וענינית להצגה גרועה זה האורך שלה לכן צריך לקטוע את ההצגה בזמן ולסכן את הדיון ולהמשיך הלאה למקרה הבא. ה) אפשר לכתוב את האירועים על שמיניות בריסטול ולתת לחניכים להכין את ההצגה. דרך אחרת למשחק תפקידים הוא כששני מדריכים או מדריך וחניך פותחים את ההצגה ובמהלכה מכניסים חניכים נוספים ליטול חלק בדילמה או ליצור אותה לדוגמא: מדריך וחניך משחקים יחד כדור סל באותה קבוצה במהלך אליפות בית ספרית כשלפתע שחקן ספסל (חניך אחר) רוצה להצטרך למשחק אבל הוא לא שחקן מוצלח והשניים מנסים לשכנע אותו לוותר, ואז מגיע המאמן ואח"כ המחנך, והחבר של השחקן וכו'...
סיפורים הם עדיין המתודה הכי עתיקה בעולם וזה עדיין עובד, אבל כמובן כל סיפור טוב אפשר להפוך לטרגדיה.
להלן כמה עקרונות ודרכים לנצל את הסיפור נכון:
לספר לחניכים בעל פה, כשאנחנו בקשר עין עם עיני החניכים. עיניים תרות בחלל או תקועות בארץ למעשה אומרות: אין לי משהו מעניין להציע לכם ואני כבר מסיים.
פתיחה דרמטית בלי הקדמות
אם יש כמה דמויות בסיפור אפשר להביא כובעים כמספר הדמויות וכל פעם שמגיעים לאותה דמות בסיפור חובשים את הכובע שלה. מעבר לשינוי המרענן, לחניך יותר קל "להיכנס לנעליים של אותה דמות" ולראות את הדברים מנקודת מבטה.
כשיש כמה מדריכים, אפשר לספר את הסיפור בגוף ראשון כשכל מדריך מייצג דמות אחרת.
אפשר להמציא לסיפור שתי צורות או יותר של סיום ולבקש מהחניכים לבחור בסיום הנראה להם נכון יותר, צודק יותר וכו' ולפתח דיון.
אפשר לחלק את הסיפור לקטעים, להדביק על שמיניות בריסטול ולתת לכל חניך לקרא קטע אחר.
משחק תפקידים: החניכים ייצגו את הדמויות בסיפור וכל פעם שיקלעו הדמויות בסיפור לאיזושהי סיטואציה, ישאלו את החניכים כיצד בתור אותה דמות הם היו מגיבים.
לא מומלץ "לתפור" סיפור בכח לנושא שעליו מדברים. אם זה לא קשור, נשמור להזדמנות אחרת, היא בטוח תגיע.