מי יעזור לשומרונים הטובים ?

 

מאמר מאת ג'ודית פיין

תרגם מלאנגלית לעברי- גיא צברי

 

כשאני מטיילת, אני נוהגת לצחוק הרבה אך לא לבכות. כל זה השתנה ביום שארכיאולוג ישראלי, רונן ביתן, הסיע אותי בנסיעה של שעה צפונית לירושלים, להר גריזים, הנמצא בשטח בשליטת הרשות הפלסטינית, בשומרון.

הוא הוביל אותי אל תוך מוזיאון שומרוני קטן, וכאשר הבטתי סביב וראיתי את הבגדים האקזוטיים,       הטקסטים והפריטים המוצגים של תרבות שלא ידוע לי דבר עליה, נגש אלי יפת כהן, מנהל המוזיאון.

"אנו, השומרונים, עם קדום מאוד ששייך לבית ישראל. יש רק 300 שומרונים שגרים כאן, בהר גריזים. התורה שלנו היא התורה העתיקה ביותר שקיימת. היא כתובה בשפה השומרונית, שהיא הגרסה הקדומה לעברית, כמעט כמו השפה הארמית.

ראי את האותיות.  כל אחת מהן תואמת איבר אחר בגוף האדם. האות ע' נראית באמת כמו עין. האות פ' נראית כמו פה. הביטי כאן – אלו אילנות היוחסין שלנו, כל דור, הכל שם, הכל מוביל חזרה אל משה". הוא הצביע על אוסף תמונות שעל הקיר והצביע בחיבה על תמונתו של אביו הנכבד. התחלתי להתייפח. רק בשלב זה התחלתי להבין מה הוביל אותי לבכות דמעות של ממש.

רוב האנשים לא יודעים דבר על השומרונים, מלבד האזכור בברית החדשה על שומרוני טוב שהיה טוב לב ואדיב לקורבן לשודדי דרכים. הפרשנות לכך היא שלמרות היות השומרונים לשנואים, היה אדם אחד טוב מבינהם.

מי היו אותם אנשים, ומדוע היו שנואים כל כך ?

התשובה לשאלה זו נמצאת בכך שהדרך בה רואים היהודים את השומרונים שונה לחלוטין מהדרך בה רואים השומרונים את עצמם.

רוב היהודים ששוחחתי איתם, בינהם רבנים ומלומדים, תארו את השומרונים כקבוצה לא-יהודית שרואה עצמה כיהודית, או כאנשים שהיו בעברם הרחוק מאוד יהודים.

 

בשנת 722 לפני הספירה הנוצרית, כשממלכת ישראל הצפונית נכבשה ע"י אשור, האסטרטגיה הצבאית של המנצח הייתה לנקוט חילופי אוכלוסין. האשורים הגלו את עשרת השבטים למגוון רחב של אזורים באימפריה האשורית, ויישבו את צפון ארץ ישראל באוכלוסיה שהביאו מבבל, חמת, כותא ובאוכלוסיה נוודית מאזור ערב.

אותם מתיישבים חדשים, פגאניים, נטמעו בשארית הפליטה של עשרת השבטים שנותרה בשומרון, וצאצאיהם הם השומרונים. הם אמצו לעצמם מנהגים יהודיים, אך הם אינם יהודים. הם נוהגים מנהגים נתעבים כגון סגידה ליונה והקרבת קורבנות. הם משתחווים לאלים אחרים, הם אויבי המלך דוד והם מהווים תועבה ליהודים.

 

הגרסה השומרונית לסיפור היא שאותה הגליה, שהגלה מלך אשור מהשומרון, הייתה הדרגתית. לאחר התפלגות הממלכות, אנשי הצפון נקראו שומרונים כיוון שישבו בחבל השומרון. אנשי הדרום נקראו יהודים, כיוון שישבו בחבל יהודה.

לאחר ההתפלגות נוצרה תחרותיות רבה בין שתי הממלכות.

סלע המחלוקת החריף ביותר הוא שהמלך דוד ייסד שושלת מלוכה בדרום, בירושלים, אך לשומרונים – המקום הקדוש היה ותמיד יהיה הר גריזים, שבצפון.

הם לא מכירים בקדושת ירושלים ורואים בה תוצאה של מציאות פוליטית.

הם דוחים בשאט נפש את המלך דוד, כיוון שנאף את בת-שבע, שהייתה אישה נשואה. הוא הכניס את בת-שבע להריון ונסה לרמות את בעלה החף מפשע ולשכנעו כי התינוק שנושאת בת-שבע ברחמה הוא מזרעו. לאחר מכן, בצעד מושחת מאין כמוהו, שלח את בעלה של בת-שבע, שהיה חייל נאמן, לפול חלל במלחמה.

אוהל מועד של בני ישראל לא שכן בשילה, כמו שטוענים היהודים, אלא בהר גריזים. היהודים טוענים כי אברהם לקח את יצחק כדי לעקוד אותו בהר מוריה בירושלים. השומרונים טוענים כי לא היה זה הר מוריה, אלא הר גריזים. הם גם טוענים כי ברשותם הגרסה הקדומה ביותר של התורה בשפתם העתיקה, שהגיעה היישר מאהרון, אחיו של משה. הגרסה היהודית של התורה, ששונתה ע"י עזרא, פחות אותנטית וכוללת יותר מ – 6000 סתירות מהכתבים המקוריים ; רוב רובם הם אזכורים להר גריזים הקדוש. השומרונים לא מכירים באלו שהגדירו את עצמם כנביאים. בשבילם, משה הוא נביא האמת היחיד. הייתה להם ממלכה חזקה ורבת עוצמה בצפון, שנכבשה ע"י האשורים. חלקם הוגלו, אך המספרים היו מוגזמים באופן קיצוני; כמות נכבדת מהם נשארה בארץ ישראל. האנשים הללו שמרו באדיקות את קיום המנהגים השבטיים הישראליים עד היום. הם אינם יהודים ששרדו משבט יהודה, אך זשושלת היוחסין שלהם מגיעה עד לבניו של יוסף – מנשה ואפרים, שהתיישבו בצפון ארץ ישראל. הם מגדירים את עצמם

כשומרונים – ישראליים. הם סבלו מרדיפות איומות, ממעשי טבח, מהמרות דת כפויות, מכפיית פולחן אלילי ובעצם מכל סוג של השפלה תחת שליטתם של הנוצרים, המוסלמים והאשורים. במאות ה-4 וה- 5 לספירה הנוצרית, מנו השומרונים מעל למיליון נפש. בתחילת המאה ה – 20 מנו רק 146 נפשות. כיום הם דבקים בתרבותם ומונים 300 נפשות המתגוררות בהר גריזים ועוד 325 נפשות בעיר חולון, שמדרום לתל אביב.

אך מי הוא הצודק ? השומרונים מהווים קהילה כה קטנה ובלתי מוכרת ולכן האמון שנותנים בהם קטן, ובכל זאת, ביום ההוא במוזיאון השומרוני, משהו אמר לי שיש אמת בצד השומרוני של הסיפור. קשה לי לשים את האצבע על זה, אך זה קשור באדיקות, בהתמדה ובהוכחות שהם מציעים. כאשר בקרתי בבית הכנסת שלהם ראיתי את ספר התורה שלהם ושמעתי את ההתמסרות שלהם לתורה ולחוקיו של משה, קבלתי את התחושה שנתקלתי בדבר האמיתי – שלמרות הקישוטים המודרניים, האנשים הללו שומרים כיום על אותם מנהגים שקיימו שבטי ישראל לפני 3000 שנים. הרגשתי בעצמותיי שהשומרונים ספקו לנו הזדמנות להתנסות בלחיות את העבר ושהיינו צריכים לשמוע את דבריהם. איש ממי שדברתי איתו לא הסכים עמי. הם דבקו בגרסה ה"מקורית" בהקשר למוצאם של השומרונים.

 

ראיינתי מספר שומרונים בהרחבה. יפת כהן, במוזיאון שלו, הציג בפני מפה שהכין משך עשרים שנה. מפה זו ציינה את המקום בו עצרו בני ישראל וחיו במדבר במשך 40 השנים בהן נדדו לאחר היציאה ממצרים. הוא אמר כי משך שנים ניסה להבין כיצד עבדו "אורים ותומים". איך ידע שגם אני מוטרדת באותה שאלה?

ה"אורים" וה"תומים" היו אבנים מיוחדות על האפוד. הן נלבשו ע"י הכהן הגדול ובהן השתמשו מנהיגי בני ישראל לנבואת העתיד. נאמר כי על כל אבן היה חקוק שם של אחד משניים עשר שבטי ישראל, ובשעת צרה לאחד השבטים, האירה האבן המתאימה. יפת כהן אמר כי חשב כיצד זה עבד. היה חוט זהב דק מסביב לאבנים, וכאשר הכהן לבש את האפוד ונועץ באורים והתומים, פעימות ליבו שלחו זרם חשמלי לכיוון חוט הזהב. אם הייתה בעיה, הכהן ידע כי האנרגיה תעצר באחת האבנים ודרך זיהוי האבן, הוא ידע לאיזה שבט יש בעיה.

 

ואוו! חשבתי שזה היה מאוד מבריק. אך יותר מכך: אם אדם זה הוא ישראלי מזוייף, אם הוא מתחזה לעברי, מדוע לעזאזל שיהיה איכפת לו ?

 

לשומרונים אין רבנים, ודתם היא קדם-רבנית במקורה. בראשם עומד כהן גדול, תפקיד שעובר בירושה מאהרון, אחיו של משה. המנהיגים הפוליטיים והרוחניים שלהם כולם לויים. שוחחתי ארוכות עם אחד מהכהנים, בבית הכנסת. שמו היה איתמר אברהם כהן. הוא הוציא את מגילת התורה, שמעוטרת בעיטורים ירוקים בהירים בוהקים יפיפיים, והצביע על שלושת הכתרים שבראשה. הוא הסביר כי כתרים אלו מייצגים את מוצא השומרונים – בשבטים אפרים, מנשה ולוי (מאהרון). הוא הראה לי את האותיות העתיקות והיפות של הכתב השומרוני, שנראו כמעט כמו ארמית, למראה עיניי. לאחר מכן הוא הראה לי כיצד מתפללים השומרונים: יושבים על ברכיהם, מניחים את ידיהם על האדמה, אל מול ארון הקודש והר גריזים. בבית הכנסת שלהם אין עיטורים וכסאות. על הרצפה פרוסים שטיחים. שעות התפילה שלהם ארוכות ונמרצות מאוד. בשבת, הגברים באים לבית הכנסת ומתחילים להתפלל ב-3 לפנות בוקר. במשך השבת, הם מגיעים לבית הכנסת 3 פעמים ביום בכדי להתפלל. את ספר התורה מוציאים מארון הקודש בזמן התפילות, אך פרשות השבוע נלמדות בבית, עם המשפחה, כאשר חוזרים הגברים מהתפילה ב-3 לפנות בוקר, לפני ארוחת הבוקר.

 

ואוו, חשבתי לעצמי. זה ממש מדהים. אם אדם זה הוא עברי מזוייף, מדוע הוא מספר לי לפרטי פרטים שמקורות בני עמו בשבטי ישראל? מדוע הוא מתמסר כל כך ומתפלל? מהי התועלת שהוא מפיק מכך ?

 

פגשתי את יפת צדקה, שגר בחולון ומוציא לאור את א.ב., עיתון שומרוני דו-שבועי, עם אחיו בנימים. הוא אמר לי כי השומרונים מאמינים אך ורק בחמישה חומשי התורה, ספריו של משה, ולא בחלקים אחרים של התורה, שהם מאוחרים יותר.

הם לא חוגגים חגים "חדשים", כגון פורים וחנוכה. את פסח הם חוגגים כפי שהתורה מצווה אותם : הם משחזרים את יציאת מצרים. כל שומרוני, לא משנה היכן הוא מתגורר, עולה לרגל להר גריזים, שם, בלילה, במקום ההקרבה – תחת השגחתו של הכהן הגדול, הם מקריבים כקורבן כבשים בני שנה. הם צולים אותם בתנורים ואוכלים אותם בחפזון, כיוון שהכל חייב להאכל עד סוף הלילה. במידה ונשארות שאריות, הן חייבות להזרק אל האש. שומרונים רבים, במיוחד הצעירים מבינהם, מתהדרים בבגדים לבנים שנהגו ללבוש בני ישראל ביציאתם ממצרים. הם אוכלים מצה – גדולה, רכה, שטוחה ועגולה. הם אוכלים מצה ומרור בעת אכילת הכבש (מומחה ישראלי ביהדות בתקופת בית שני אשר בפני כי כך נהגו היהודים להקריב קורבנות ולאכול מצה באותה התקופה).

 

יפת ספר על חג הסוכות השומרוני. הוא ספר כי השומרונים הותקפו ונרדפו ע"י הביזנטים בחג הסוכות, כאשר בנו את סוכותיהם בחוץ, כמו היהודים, ולכן הכניסו את הסוכות אל תוך בתיהם. כיום, הם ממשיכים לבנות את סוכותיהם בתוך בתיהם וחוגגים את חג הסוכות בדרך מיוחדת מאוד. הם הולכים אל תוך גן ומשקיעים כסף רב בפירות שתלויים על תקרות סוכותיהם. בשנה שעברה צבר יפת למעלה מחצי טון פירות. יפת ספר על טקס החתונה השומרוני, שנמשך כשבוע. "האם ידעת מה אנו מחקים בטקס החתונה שלנו? את החתונה הראשונה בהיסטוריה הישראלית, נישואיהם של רבקה ויצחק מהתנ"ך".

 

מדוע בכיתי שוב ? במילותיו של יפת הייתה אמת עמוקה. יחד עם זאת, דברתי עם מספר אנשים שנותנים אמון רב בדברי השומרונים.

 

חזרתי לאמריקה, וקראתי כל מה שיכולתי על השומרונים. נעזרתי בעיתונם שלהם – א.ב. – ובדיסק שרכשתי במוזיאון. קראתי את ספר ההיסטוריה היהודית של חיים פוטוק וכתבתי לרבנים. הלכתי לחנות ספרים ועלעלתי בכל ספר היסטוריה יהודית שמצאתי. התכתבתי בדואר האלקטרוני עם בנימים צדקה וקראתי את כתביו והערכים שכתב ב"אנציקלופדיה יודאיקה". נמצאו כל כך הרבה ראיות סותרות. היה ברור כי ההיסטוריה המקראית נכתבה ע"י סופר יהודי, בן הממלכה הדרומית. הוא כתב על ירושלים ועל שושלת בית דוד והתעלם לחלוטין או שזלזל בממלכה הצפונית ובהר גריזים. היה ברור גם כי הייתה תחרות וטינה בין ירושלים לבין הר גריזים, מה שנראה שהיה הן על רקע דתי והן על רקע פוליטי.

אך איך אוכל אי פעם להגיע לאמת ?

 

ואז, לילה אחד, העביר לידי בחור אחד מאמר מעיתון "ג'רוזלם פוסט" שעורר מהומה רבה בישראל. בקיצור, מאמר זה (שנכתב ע"י אברהם רבינוביץ') מסביר כי מספר מלומדים חוקרים את אמיתותם של מספר גורמים מרכזיים בתנ"ך ... ואת ההוכחות שלהם בממצאים ארכיאולוגיים. קראתי את המאמר במתח.

הראיה השגרתית של ההתהוות של ממלכת ישראל מתמקדת במלך דוד, שהפך למלך ישראל לפני כ-3000 שנה, ואחד את שבטי הצפון תחת שלטון יהודה. הוא ובנו שלמה שלטו באימפריה עצומה 70 שנה, עד שהתחלקה הממלכה לאחר מות שלמה.

 

אך הממצאים מספרים סיפור שונה. ישראל, בצפון, הייתה ממלכה מפותחת מאוד בעלת מרכז שלטוני מפואר בשומרון, מקומות מבוצרים ויישובים גדולים שהיוו סימן לעוצמה כלכלית ופוליטית. אם ירושלים הייתה מרכז של ממלכה חזקה, אם הייתה היא המרכז של ממלכה כה מפוארת כמו שתיאר התנ"ך, מדוע חושפים הממצאים הארכיאולוגיים ישובים זעירים ומציגים את ירושלים כמאוד לא

מרשימה ? הממצאים הארכיאולוגיים מוכיחים כי יהודה רק הוצגה כישות חזקה אחרי נפילת הממלכה הצפונית לידי אשור. נראה כי למרות בריחת רבים מבני הממלכה הצפונית אל יהודה והעלייה גדולה בשיעור אוכלוסייתה של ירושלים בעקבות כך, רבים מבני הממלכה הצפונית נשארו במקום בו היו. דו"ח של הכיבוש האשורי מאשר כי אכן הגלתה אוכלוסייה, אך המספרים נמוכים בהרבה ממה שתואר בתנ"ך.

 

דברים אלו עולים בקנה אחד עם גרסת השומרונים. הם אינם מכירים בשלטון של ירושלים. הר גריזים היה מרכז פוליטי ודתי חשוב. לא כל בני הממלכה הדרומית יצאו לגלות לאחר הכיבוש האשורי. האם גם שאר טענותיהם של השומרונים נכונות?

 

באותו לילה, כשנכנסתי למיטה, התקשיתי להרדם. אספתי גלויות אחרונים של מגזים ארכיאולוגי, וקראתי בעיון מאמר (שנכתב ע"י סילברמן, פינקלשטיין, אוסישקין והלפרין) על ממצאים ארכיאולוגים שהתגלו לאחרונה בישראל, במגידו, המקום בו אמור להיות הארמגדון (קרב בין כוחות האור לכוחות החושך).

ישבתי זקופה כשקראתי את המילים : "ראיות חדשות מוכיחות כנראה כי ששולת המלוכה הישראלית הראשונה לא הופיעה בירושלים כי אם בעמקים העשירים ובערים של הצפון..."  המאמר המשיך להסביר כי הממלכה הישראלית האמיתית הראשונה הופיעה תחת שליטתם של מלכים צפוניים, ש"תוארו כחוטאים וכעובדים עבודת אלילים" במקורות המקראיים. בדוחות המקראיים של הממלכה הצפונית מוזכרים שני מלכים שנערכו והורכבו ע"י הכהנים והסופרים המלכותיים של הדרום כנראה לא לפני המאה השביעית לפני הספירה. סופרים בני הדרום נתנו את הקרדיט על בניית האימפריה כמעט רק למלך שלמה, כאמצעי להגברת המוניטין וההשגים הגיאוגרפיים של שושלת בית דוד של יהודה. ישנה אירוניה מסויימת בראייה של פושעים של הסיפורים המסורתיים של התנ"ך כגיבורים של סיפור אריכולוגי של פיתוח פוליטי וכלכלי.

 

לא ישנתי באותו הלילה. הלכתי חזרה אל המקורות השומרוניים ואל קטעים מן ההיסטוריה השומרונית. אין כל מקום לספר : האמת של הקהילה השומרונית הזעירה החלה לקבל משקל, כוח ועוצמה כנגד ההיסטוריה האדירה של התנ"ך.  האבנים היו עדות אילמות להיסטוריה האנושית שלנו, וכעת הן מתחילות לדבר.

באבנים הצפוניות, בסיפורים ובאורח החיים השומרוני, קיימים רמזים מתגרים בקשר למה שקרה לפני אלפי שנים, כששלטה שושלת דוד ויהודה היא זו ששלטה, גבתה מיסים והשפילה את בני שבטי הצפון. הכאב והעלבון נמשכים. גם היום, השומרונים לא קוראים לבניהם בשמות משה ודוד. אם נער יקרא משה ומישהו יקלל אותו, יקולל כאילו גם הנביא משה. באשר לדוד, שום בן לא צריך להקרא על שמו בגלל יחסו ומעשיו המגונים.

 

כל מי שקורא את התנ"ך (מלכים ב', י"ז 29) יכולה לקרוא על ההאשמות כנגד השומרונים. הם הואשמו בסגידה לאל בשם "אשימא". ע"פ דעת ההיסטוריונים, קיימת כאן אי הבנה. השומרונים רוצים להמנע מאזכרת שמו המפורש והקדוש של האל ולכן הם קוראים לו בשם "שמע", צעד שהתפרש שלא כהלכה בהאשמתם באמונה ב"אשימא". הם גם מגונים על כך שעבדו יונים, אך אין כל הוכחות שכך עשו. נוסף על כך, בעניין עבודת האלילים, דבקו השומרונים במונותיאיזם, אף על פי שבבתי התפילה שלהם היו קישוטים, גילופים ופסלים.

 

סיפור השומרונים עתיד להיות חסר דחיפות ויהיה שער כניסה מרתק אל גרסה אחרת של ההיסטוריה המקראית, פרט לדבר אחד. הר גריזים שבגדה המערבית, ליד שכם, שמהווה היום חממה לזעם ואלימות. ילדים שומרונים רבים לומדים בבית ספר בשכם והוריהם עובדים בה. מי יתן ערובה לבטחונם בעצומו של גל האלימות היהודי-ערבי ? כשהמהומה הפוליטית תתיישב, כשהגדה המערבית תחולק, מי ישלוט על האוכלוסיה השומרונית הזעירה? האם יפלו לידי הישראלים או לידי הפלסטינאים? איך ינהגו בהם הישראלים? איך יסתדרו תחת שלטון פלסטינאי?

השומרונים חוששים לעתידם. בזמן האינתפאדה האחרונה, התערב יאסר ערפאת כדי לדאוג לבטחונם ופיצה אותם על הסבל המתמשך שנגרם להם.

כשהוקמה מדינת ישראל, הביע הנשיא יצחק בן צבי עניין רב בשומרונים ועזר להם להקים בעיר חולון מרכז קהילתי, מקום שיוכלו למצוא בו עבודה, שלא קיימת בהר גריזים.

 

אך מי ידאג לשומרונים כעת ? הם שלחו משלחות לאמריקה ואירופה ומבקשים שיקשיבו להם ויתנו להם תעודות זהות, כדי להבטיח את שלומם, בטחונם ומעבר חופשי במחסומים, לא משנה מי השולט בהר הקדוש שלהם ובעירם.

הם רוצים להיות מזוהים כישראליים-שומרוניים ולהבטיח את עתידם. הם רוצים זכויות פוליטיות, סוציאליות, דתיות וכלכליות. הם רוצים עזרה לפיתוח תשתיותיהם ולבנות בתי כנסת, בתי ספר ומכרזי קהילה ומחקר. הם רוצים כי הכהנים הגדולים שלהם יזכו להכרה ולמשכורת כמו הרבנים. הם רוצים כבוד, חופש ואת הזכות להמשיך את חייהם בדרכם העתיקה. הם מתמודדים לא רק עם איום להרס תרבותי בשל השפעת התרבות המערבית על צעיריהם, אלא גם עם חנק פיזי, סוציאלי וכלכלי כשאדמותיהם הופכות למגרש משחקים בפוליטיקה המזרח תיכונית.

 

ככל שלמדתי על השומרונים ועל צרותיהם כך הזכירו לי יותר ויותר את האנוסים, ששבו את דמיון הציבור. בספרד, משך האינקויזיציה ותחת ידה הארוכה שעקבה אחר האנוסים לאן שלא הלכו הם סבלו, הוכרחו בהמרה לנצרות ונרדפו בגלל אמונתם היהודית. בסכנה עצומה ובאומץ לב מדהים, הם המשיכו לבצע את מנהגיהם היהודים הספרדים. השומרונים-הישראליים סבלו מאותו הגורל והפגינו עקשות ודבקות באמונתם, אך בשל הסכסוך העתיק בינם לבין היהודים מן הדרום, לא זכו מהם לשום חיבה והעזרה שהוגשה להם הייתה מזערית או שלא הייתה כלל.

 

 

אנו חייבים לשומרונים את התודה על קיומם ואת ההקשבה האובייקטיבית להיסטוריה שלהם. אנו חייבים להבטיח את השרדותם. מי יודע אילו סודות מן העבר עוד יתגלו לנו דרך מנהגיהם העתיקים ואמונותיהם?

השומרונים מתכוונים לסייר בארה"ב בסוף השנה, לדבר על תרבותם ולחלוק את המוסיקה המלהיבה והמיוחדת שלהם. הם משיגים אותנו, אנו אלה שצריכים להשיג אותם.

 

כשחקרתי את השומרונים, קבלתי אימייל מהרב גרשון וינקלר, שמעולם לא חשש להביט בפניה של האמת.

 

"זו טרגדיה לעמנו שנדנו את השומרונים מאתנו דתית ולאומית", כתב וינקלר. "אנו לא שלמים, מבחינה שבטית, בלעדיהם.. אני מתכוון, ראי מה עשו הרבנים לאתיופים, שהמשיכו את דרכינו העתיקות משך יותר מאלפיים שנה, ואז היו צריכים לעבור גיור כדי להיות שוב חלק מישראל. אישית – וכאן את יכולה לצטט אותי – אני מטיל ספק באמיתות יהדותם של רבנים שיש להם החוצפה להטיל ספק בזהותם היהודית של הפלשמורים והשומרונים. שמואל הנביא צדק כשהיסס לענות על בקשת העם למלכים, כמו בארצות הסמוכות להם. זו הסיבה שהפוליטיקה התערבבה עם הדת עד לנקודה בה מלאה את מקום הרוחניות.

 

"השומרונים אינם יהודים כמוני וכמוך ... בימי קדם, חכמי יהודה פעולה בשיתוף עם אלה של השומרון, ושתי אוכלוסיות אלה חיו בכבוד הדדי עד תחילת  המדיניות שכוננו עזרא ונחמיה בירושלים, לא הרבה לאחר מכן".

 

"בימים אלה ... בוצעה ע"י עזרא רפורמה פונדמנטליסטית.  מין צורה של "הימין הדתי" האמריקני של היום, שמשל בכיפה בישראל ונידה ופקפק ביהדותם של כל האחרים. השומרונים שמרו אוצר מפואר, חלקים של ישראל העתיקה שאבדה לרובנו, יהודים "אמיתיים", שנזרקו לבבל ולבסוף לאירופה. גם השומרונים לא היו פטורים ממדיניות מטופשת, כשהוקסמו מן המשוגעים של עצמם בתגובה לנידוי הרבני שלהם מן היהדות. בכל זאת, מספר רבנים כבדו אותם כשומרים על הדרכים העתיקות. הרב יעקב אמדן, לדוגמה (בן המאה ה-18), כתב על החשיבות של למידת דרכי השומרונים עדי לתקן כמה מדרכינו שאבדו. הוא גם כלל באחד מספריו את הגרסה השומרונית של הכתב העברי, ששונה לחלוטין מן הכתב העברי של היום, ושעתיק יותר, לטענתו".

 

"אז כן, הם עוסקים בעניינים הפוליטיים העתיקים של הר גריזים כנגד ירושילם, ועמדתם אינה מבוססת פחות מזו של ירושלים"

 

דמעותיי החלו לזרום שוב. הרי לפניכם רב שמדביק את צווארו בכל לב ונותן אמון בקהילה השומרונית הנאבקת.

 

לא משנה מהן אמונותינו על השומרונים ומי הם, אנשים מיוחדים ובעלי מסורת כה עמוקה כאלה חייבים להיתמך ולהתחזק.

חופש דתי חייב להיות מקובל על כולם אם אנו מחשיבים עצמנו כבני אדם מפותחים.