אלינה
קבייבה מעורבת בהתעמלות אומנותית משנת 1988.
ספורט היה בדם שלה, אך המאמנות לא הסכימו לכך.
הן חשבו שאלינה יותר מדי כבדה,מכוערת ולא
מוכשרת מספיק בשביל להיות מתעמלת.
מאחר ואביה
היה שחקן כדורגל מקצועני, המשפחה נאלצה לעבור
ממקום למקום. וגם אלינה נאלצה להחליף מאמנות
רבות. אמא של אלינה שהייתה שחקנית כדורסל,
סירבה להאמין לפסק הדין של המאמנות.
בשנת 1994,
הפגישה אותה אימה עם המאמנת אירנה וינר- מאמנת
רוסיה ראשית במוסקבה.
המאמנת
התלהבה מאוד ממה שראתה אצל אלינה וטענה שיש לה
שילוב נדיר של שתי איכויות עיקריות: גמישות
ויכולת ניתור. את כול השאר חשבה שאפשר לשפר ע"י
תזונה נכונה, אורח חיים בריא ואימון טוב יותר.
התוצאות לא אחרו לבוא.
אלינה החלה
להתאמן במוסקבה, בבית ספר ברמה אולימפית, תחת
שרביטה של המאמנת אירנה וינר.
היא לא
הייתה המתעמלת היחידה שנולדה באוזבקיסטן
והתחרתה בשביל רוסיה. היו גם אמינה זריפובה
ויאנה בטשיריאנה שהיו באופן רשמי מטאשקאנט :
שתיהן גם התאמנו אצל וינר.
קבייבה
נחשבת למתעמלת הגמישה ביותר בספורט זה,
ומתחילה את רוב התרגילים שלה בפוזות בעלות
גמישות יוצאת דופן. אלינה מספרת שכמה פוזות
מתיחה אלו, באות מתוך החימום שהיא עושה, ואם זה
מוצא חן בעיני המאמנת שלה, הן מנסות את זה. היא
טוענת שאינה עושה משהוא מיוחד כדי להשיג
גמישות יוצאת דופן זאת-היא כנראה נולדה עם זה.
ב"משחקי
הרצון הטוב" לקחה מקום ראשון ב-3 מכשירים
ומקום שני בחבל-למרות שהציון שלה היה 9.900. בשנה
זאת סומנה כמתעמלת רצינית ביותר .
1999 הייתה
שנה ברת מזל בשביל אלינה: היא זכתה בזהב
בתחרות "הגרנד פרי". לאחר מכן באליפות
העולם ה-32 ביפן זכתה במקום ראשון כללי, עם נקוד
39.924
המטרה
הגבוהה ביותר שלה הייתה להשיג מדליית זהב
באולימפיאדת סידני 2000. זה גם מה שציפו מתעמלת
כה מוכשרת. לילה אחד חלמה שבתחרות מאוד חשובה,
ביצעה תנועה לא זהירה והחישוק חמק מידה.
כשהתעוררה מיוזעת, הודתה לאלוהים שזה רק חלום.
לרוע מזלה חלום זה התגשם, ובאולימפיאדה היא
פיספסה את הזהב בגלל נפילת החישוק. לאחר מכן
בתחרות ביפן שוב סיימה ראשונה. בתחרות נוספת
בנדרלנד עשתה מספר שגיאות וסיימה במקום
החמישי.
תורגם מאנגלית ונכתב ע"י שיר בן יוסף הפועל עירוני אשקלון