כל נוהגי האבלות של
השומרונים.
המאמר הבא הינו תרגום כתב יד משנת 1934 ,שנמצא ע"י עורך
"א.ב-חדשות השומרונים"
באחד מבתי השומרונים ומהווה
מכתב תשובה, שבו עונה הכהן אבישע בן פינחס בן יצחק, מי שהיה לכהן גדול בשנים
(1943-1961 ) לשאלותיו של החוקר הרב משה גאסטר, שהתעניין במסורתם ובאורח חייהם של
השומרונים בראשית המאה שעברה.
השמטנו בחלק המובא כאן, את ההקדמה למכתב מהתרגום המקורי
, כפי שהובא בעיתון "א.ב חדשות השומרונים" גליון 588-589 1993 .
-
מה עושים אנשי
בית הנפטר ?
-
אם
הנפטר שוכן בבית אבן וגם בבית עץ,פותחים את הדלת לפני שימות במספר דקות, כדי שתהיה
זרימת אוויר צח בשני הכיוונים וגם מוצא לנשמת המת בעת יציאתה. כל האנשים הבאים
ויוצאים מן הבית יהיו טהורים ולא יקרבו אל פגר המת ולא יגעו בבגדיו ולא בשום חלק
ממנו. בטרם תצא נשמתו ירחיקו מעליו את כל כלי הבית והבגדים. אך אם ימות באהל, כל
האהל יטמא, כמאמר התורה:"וזאת התורה: אדם כי ימות באהל ,כל הבא אל האהל יטמא
שבעת ימים, וכל כלי פתוח אשר אין צמד ופתיל עליו טמא הוא". זה הדבר ינהגו
לגבי המת באהל אך לא לגבי המת בחצר המוקפת בגדר אבנים. זה דבר אמת.
-
האם על העומד
למות לאמר אילו דברים או תפילות ?
יש מצווה מפורשת בעניין והיא :
"זכרו יומת עולם". יזכירו לאדם העומד למות העדות האמיתית והאמונה הצודקת
במאמר: אמנותי בך ה' ובמשה בן עמרם עבדך ובתורה הקדושה ובהרגריזים בית אל וביום
נקם ושלם: קשט (אמת) לעלם : לית אלה אלא אחד (אין אלהים אלא אחד), עליה נחיה ועליה
נמות בין ידיך הקדושה בין התהבים (השבים בתשובה) והאהבים את אדני ה'."
יזכר אותה העומד למות ויאמרה בפיו
ובלשונו הוא. את המנהג הזה העתיקו הגויים בני ישמעאל (המוסלמים),כאשר הם מניחים את
המת בקברו, יקרב זקן מזקניהם ויאמר עליו בקול רם: " אם יבואו אליך מלאכי המות ושאלו אותך על דתך ומהי אמונתך,
אמור להם כך וכך על פי אמונתם".
-היש אנשים המדליקים נרות אחרי יצאת הנשמה ?
אין מניעה להדליק נרות.כל דבר טוב
בזמנו. נקבעו זנים לתפילו בשבתות
ובמועדים , ובהן מרבים לשבח ולהלל. למעשה, אין לעשות דבר מלבד להתפלל. היהודים
הסכינו להדליק נרות בבית נפטר במשך שבעת ימי האבל. אנו לא הסכנו לעשות זאת. אבל אם
משיהו חפץ להדליק נר, אין מניעה ואין החרמה, אך אין בכך כל שום דבר קדוש או המסמל
משהו במסורת השומרונית.
-
אחרי שרוחצים את
גופת המת, האם מלבישים אותו בגדים או רק תכריכים ??
את המת רוחצים במים כדי לטהרו. רוחצים את
כל הגוף מכל מום ,ומלבישים אותו בגדים טהורים , נקיים מצמר ופשתים. מניחים אותו
כאיש הניגש לתפילה לפני מזבח ה'. מלבישים אותו בכתונת לבנה, ואחר יעמדו סביבו
הזקנים והידענים בקריאה תקינה של התורה לפי עשרת טעמי הקריאה. קוראים את כל התורה
מתחילתה ועד סופה. אחר כך יקראו שירות נחמה על מות המת, לקהלו ולכל בני משפחתו.
כמה ימים אחר המוות קוברים את המת, ומי אלה המלווים אותו
? קרוביו ? הנשים גם כן ? כל הקהל יחד ?
צריך לקבור את המת ביום פטירתו. אין
להלינו עד למחרת היום (מלבד יום שבת וחג). הולכים ללוותו קרוביו ובני משפחתו
(בד"כ אשת המת, ובנותיו נשארות בבית האבל) וכל איש המבקש להתהלך בהלווית המת.
אורים וגם מאמינים כי מי שמלווה מת מזומן לו שכר טוב. מי שמאחר סופג ביקורת.
מלווים אותו תוך כדי שירת "האזינו" (במדבר) עד אשר מגיעים את הקבר. צריך
כבד את המת כי נאמר "בצלם אלוהים עשה את האדם".. למחרת היום בבוקר
הולכים אל הקבר ועורכים תפילות כפי שהן כתובות "בספר האבל", ( ספר המכיל
את תפילות המתים לימי אבל) וכך גם בערב. (הערת המעתיק: כיום מקיימים את התפילות
הנ"ל בבית האבל ובתום שבעת ימי ההתאבלות מקיימים "חתימה" של ימי האבל באזכרה בבית הקברות.)
כך יעשו שלשה או שבעה ימים, הולכים לקיים זאת ברצון ולא בקשי לב או לחץ.
האם מניחים את המת בארון ?
מניחים את גופת המת בארון עץ,אחרי
שירחצוהו וילבישוהו בבגדים. אין כאן חוק ולא משפט אלא רק כדי להקל על הנושאים את
המת לשאתו אל קברו,וגם זכר למה שנאמר "וישם בארון".
מהן התפילות הנאמרות על הקבר ומי אומר אותן ?
ביום הפטירה קוראים את כל התורה בבית
המת, עד שירת "האזינו". אחר כך קוראים שירת האזינו בעת ליווי המת, עד
הפסוק "יקומו ויעזרוכם ויהיו עליכם סתרה". אז ישקוט הקהל עד שיניחו את
הארון בקבר. אז יאמר הכהן: "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי,אני אמית
ואחיה,מחצתי ואנכי ארפא ואין מידי מציל". הזקנים אומרים כי אלהים יאמר המילים
האלה ביום אחרית הימים, כך כתב הרבן אבישע בן פינחס (המאה ה 14 ) בזכרון יום נקם :
"ועת יקראו ראו עתה:
תזדזע כל אתרי:
דבון מאתיה:
האן אנון מקברי:
ותבקע האדמה:
ויפק מנה ריחות ניח:
התהבים כמרדרור:
מן עם הישרי:
ויקומו בסבלותם:
דבון היו מקברי:
ולו דבר גדול בזה:
(תרגום:כשיקרא "ראו
עתה",יזדעזעו כל המקומות שבהם המתים קבורים: ןתיפתח האדמה ויצא ממנה ריחם הניחוח
של החוזרים, ריח מורדרור שבעם ישראל: הם יקומו בבגדיהם שבהם קברו אותם וזה דבר
גדול מאת האל.)
אשוב לחתימת דבריי ואמר כי אחרי
שיסיימו קריאת החלק הזה ואחריו כל הפסוקים עד סוף התורה ,יאמר הכהן תפילה בארמית
בשבחו של האל הקיים לעולם שברא
העולם ובתוכו האדם שלא לתמיד קיים.(בחיבור המקורי מופיעה התפילה במקורה)
מה עושה האבל ?
אין עליו לעשות דבר מלבד לקרוא בתורה
הקדושה, הקריאה בתורה היא מנחה שלוחה לרוח המת.אם חפץ האבל לשבת במקומו שבעת ימים
הרי זה רצונו, על פי הנוהג המבוסס מימים ראשונים עת עשה אדוננו יוסף אבל לאביו
שבעת ימים.
כמה ימים צריך האבל לשבת בביתו ?
אין חובת ישבה על המת, הכל לפי רצון
האבל-ימעיט או ירבה.
מהם הדברים האסורים על האבלים ?
הדברים האסורים על האבלים הם אלה
שהזהירה בהם התורה: "לא תשימו
קרחה בין עינכם למת". אין לקרוע הבגד. על הכהן חלים האיסורים המיוחדים לו:
" לאביו ולאמו ולבתו ולאחיו
ולאחותו לא יטמא". בעת אבלו לא יוכל לשרת הכהן בקודש, כי תפילותינו הן במקום קורבנותינו. הדברים האלה
ידועים מתשובתו של אהרון הכהן עליו השלום כשמתו עליו בניו נדב ואביהוא, אז הוא לא
הקריב ולא אכל משעיר החטאת. שאל אותו אחיו אדוננו משה עליו השלום:" מדוע לא
אכלתם את החטאת במקום הקדש.., עד מאמרו ...הייטב בעיני ה', וישמע משה ויי
בעיניו". על סמך המאמר הזה לא
יצלח הכהן האבל לשרת בקודש, כשהוא
חפוי ראש ולבו אבל.
האם האבלים יכולים ללכת לבית הכנסת ?
בית הכנסת הוא בית האלוהים. לא יגורש
איש ממנו ואין צורך בבקשת רשות לבוא אליו או לצאת ממנו. אין איש שימנע מאיש מלבוא
ולהתפלל, ואין שום סיבה שלא לבוא לתפילה. הנוטש התפילה רובץ תחת חטאו, ואין תשובה
לשאלתו מאת האל. אבל יש מנהגים ישנים, שאם המת היה מגדולי משפחתו או מנכבדי התפילה
בבית הכנסת, בימי המועדים יעשו ראשי
הקהילה כבוד מיוחד למשפחתו וזכר למי שנפקד מבינהם. הם יבואו אל בית הנפטר רם המעלה
וידברו אל לב הקרובים וילדיו וישמיעו דברי נחמה ועידוד לזכר הנפטר. אז יבקשו מהם
לבוא עימם אל בית הכנסת. קרובי המת יעתרו לבקשה בדעת מלאה ובטוב לב וילכו עם הנכבדים.
האם בתוך סידור התפילה יש תפילות אותן יאמרו האבלים
בבוקר ובערב ?
אין לערב את עבודת האל, שכולה עשיית
מצווה בנפש מלאה חדווה ורצון לבב עם מאמרים המביאים צער,צרות ולב שבור. לא יהיה
כן. אבותינו הראשונים היו עושים זכרון למת ביום השבת, באותו שבוע שבו נפטר האיש.
הזכרון הזה היה דומה לפיוט מסוג
"כימי" (פיוט בארמית בד"כ שנאמר בימי המועדים, ומתחיל
במילים –כימי השמים על הארץ,עוד כימי האבות ובנים, כימי דורות וחליפותם"). אך
זקנינו הגדולים החרימו את המנהג הזה, כמו הזקן אב-חסדה בן טביה הצורי(בן המאה ה
11) ב"כיתאב אל טיבאח"(ספר המצוות) ובחיבורים אחרים. אם אכן היה המת
מנכבדי בית הכנסת או זקן מזקני הקהילה,
עושים לו בית זיכרון כמוסף לפיוט "כימי" שנאמר בחגים.. (בחיבור
המקורי ישנו בית דוגמא למוסף שכזה).
בנוסף לכל אלה יאמר כל אדם בלבו בסופה שכל תפילה, ביום חול חג או שבת,
תפילה הנקראת "פתיחה" לזכר קרוביו המתים , אבל אין בכך שום חובה או
מצווה.(בחיבור המקורי מובאת הפתיחה במקורה).
כמה ימים נמשך האבל ?
ימי אבל , שבעה ימים, אלה ימי הבכיה
על המת, האבל עצמו נמשך 30 יום. זה מה שלמדנו מאבותינו הזקנים, כי לא יימצא בעולם
קדוש יותר מאדונינו משה כליו השלום, נאמר בספרו הקדוש "ויבכו בני ישראל את
משה בערבת מואב שלושים יום ויתמו ימי בכי אבל משה". מי שירבה באבל יהיה עליו
אשם, רק מזכירים את המת עד שנה למותו. מועתק אצלנו מן הראשונים כי רוח המת ממשיכה
לרחף מעל לקברו במשך שנה אחת. אך ביום תשעת ימי התשובה (ערב יום כיפור) וכן ביום
טבח (יום קורבן הפסח ) יש מנהג לפיו הולכים כל האנשים ובראשם הכהן הגדול אל קברו
של זה המת בשנה ההיא. הכהן קורא את תורת משה בביתו עד חלק "האזינו", ועל
הקבר היו חותמים את הקריאה עד סוף
התורה , מתוך נתינתה לרוח הנפטר, שם
יקרא כל איש את ה"פתיחה " ביצר נקי, ואחרי כן ילכו אל קבר המת
השני והבאים אחריו באותה שנה, אם אכן נפטרו יותר מאיש אחד. בסיום ילך כל אדם
לקבריהם של קרוביו , ויקרא לכבודם את ה"פתיחה " הנזכרת לעיל. אלה מנהגי
השומרונים בימים אלה.
האם יכול האבל לגלח את ראשו ואת זקנו ?
הדבר אסור בחרם גמור , אלה הם מנהגיהם של עובדי עבודה זרה מימים ימימה,
על כן ציווה ה' בתורתו הקדושה: " ולא תקיפו את פאת ראשכם ולא תשחיתו את פאת
זקנכם,ושרטה לנפש לא תתנו בבשרכם" . לכן לא יגלחו את פאת זקנם, כדי שלא ידמו
לכופרים. זה מעשה רע.
האם יש זמן שבו האבל לא ידבר עם איש ?
איש לא הזכיר זאת בעבר ולא שמענו דבר על כך, לא
ישן ולא חדש. רק יש מנהג לפיו אין
האבל מכבד את הבריות או מחגג עליהם כפי שהוא נוהג לעשות בימים אחרים.אין הוא מחזיק
כוס יין ובידו מברך "מאה שנה ביומיך", או "מועד מברך עליך" ו
"כל שנה ואתה בשלם" ומועדיך תיתי (יבואו) ואתה בחדי וזהי (בשמחה וזחיחות
דעת)", כפי שנוהגים לברך במילים אלה. מנהג החיגוג לא חל על האבל באותה שנה,
אבל הכל לפי רצונו, ואין איש שימנע ממנו לחגג, אם רצונו בכך.
האם האבל קורע את בגדיו והולך ללא נעליים ?
מי שיעשה כך יהי עליו אשם. והדבר הוא
חרם גמור ונחשב לתועבה. נאמר על יעקב אבינו כשבאה אליו הבשורה כי נטרף בנו יוסף,
כי קרע את בגדיו ושם שק במותניו. בגלל המעשה הזה פסקה רוח הנבואה ממנו והתרחקו
המלאכים מעליו, וכך היה עד שבאו אליו בניו ואמרו לו "עוד יוסף חי ". אז
נאמר: " ותחי רוח יעקב אביהם". ללמדנו כי בשעה שתם האבל בלב ומתחדשת בו השמחה הרוח שבה לתחיה
והמלאכים שרויים מסביב , ברוך ה'.
האם האבל שם מסווה על פניו ?
חרם הדבר. נאמר בתורה " בנים
אתם ליהוה אלהיכם לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עינכם למת, כי עם קדש אתה ליהוה
אלהיך" על כן לא יעשו המעשה הזה, זה מעשה עובדי זרה ה' טה אותנו מכל תועבה.
האם שופכים מים בבית ?
אם המת יהיה בבית אבן והיו מים בבית
בכלי עץ או בכלי אבן, המים לא יסכנו לשתייה ולא לאפייה או עם מאכל. יש לשטוף במים
את המקום בו הונח המת ובכל מקום בו הושם. גם המקום בו טהור המת במים יש לשטפו במים. אין איש יודע אם המת
היה נקי מעוון או עושה חטא ופשע , לכן כל הנוגע בו יטמא. החכם מרקה אמר :
"מותה מדמי לכהן משקה מי בור לאנשה ווילה למן דמתשקע חיב"(המוות דומה
לכהן המשקה אדם מים מאררים, ואבוי לו למי שנמצא חוטא. אם יהיה המת באוהל כל האוהל
וכל המים וכל אשר בו טמאים.
האם עושים משתה
בבית המת אחרי ששבים מהקבר ?
לא רגילים לשתות יין ושכר רק תה או
קפה. הקרובים או העשירים יערכו לאבלים מאכל ויזמינו את האנשים אל בתיהם, במשך
יומיים שלושה או יותר , לפי יכולתם ולפי מידת כבודם של הנפטר ומשפחתו.
האם יש עיתים להליכה אל הקבר להתגולל על המת, ומה הן
הקינות ?
בשבוע האבל בערב ובבוקר שלושה או שבעה ימים , יתפללו
התפילות הנמצאות ב"ספר האבל", ואם ירצו יקוננו עליו מן הקינות המובאות
בספר.
האם יש הבדל ים באבלות בין אב לאם או לקרובים אחרים ?
אין מנהגים המבדילים בין הנפטרים. כל
נפטר לגופו לפי ידיעת מידת כבודו
ויוקרתו. חוץ מזה לא מצאתי דבר ולא זכר אצל אחרים.
האם האבל יכול לאכול מקורבן הפסח ?
כל מי שחדל לעשות הפסח חל עליו
ה"כרת"-"ונכרתה הנפש ההיא מעמיה", אלא אם היה רחוק מן המקום
הנבחר , כנאמר "ובדרך רחוקה לא היה וחדל לעשות הפסח ונכתרה הנפש ההיא
מעמיה". גם כן נאמר על מי שהיה טמא למת, כפי שאמרו למשה אחדים מבני ישראל: "אנחנו טמאים לנפש אדם, למה יגרע
לבלתי הקריב את קרבן יהוה במועדיו, בתוך בני ישראל". אמר להם משה ,"
עמדו ואשמעה מה יצוה יהוה לכם", ונגזר כי יעשו הפסח בחדש השני. למעט שתי
סיבות אלה לא תהיה דרך אחרת להעדר מן הפסח. זבח הפסח אינו כמו שעיר החטאת שלא נאכל ע"י אהרון ובניו כשהתאהלו
על נדב ואביהוא. זה דבר אחר.
האם קוברים ביום שבת או במועד ?
אסור לעשות בשבת או במועד כל מלאכה.
קדושת השבת עצומה, " מחליליה מות יומת". המועד קדוש הוא ודומה לשבת. אם
אדם מת ביום שבת ימתינו עד הערב כדי לקבור אותו. אבל אם מת בשבת שאחריה חל מיד
מועד(כמו למשל בשבת שלפני שבועות), ימתינו עד גמר השבת ויקברו במועד כדי שלא יצאו
ריחות רעים מהגוויה. במקרה זה יקברוהו במועד אך עולם לא בשבת.
אם המית אדם עצמו (איבד עצמו לדעת)- כיצד נוהגים ?
המאבד עצמו לדעת רובץ תחת חטאו והאל
מתנקם בו , בעולם הזה ובאחרית, כי חילל את מצוות ה,. כמאמר " ואת דמכם
לנפשותיכם אדרש, מי כל חי אדרשנו". כשתשוב רוח המת אליו ביום נקם ושילם, הוא
יישאל שאלות והמשפט לאלהים הוא, אם
ירצה ינחם ואם ירצה יקח נקם, כמארמו "וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר
ארחם"- אין לו שותף במשפטו , ואין מי שימנע מהאל לעשות כרצונו. אנחנו עצמונו
לא נעשה כבוד למי שהמית עצמו, רק
נטמין אותו בעפר ונבקש לו מחילה וכפרה, כי לנו הנגלות ולה' הנסתרות. כי מצוות האל
היא לקבור אותו אם טהור אם רשע , כפי שנאמר על התלוי " לא תלין נבלתו על העץ
כי קבר תקברנו ביום ההוא ". ברוך שם ה' הקדוש.
מה אתם עושים עם ילד שעדיין לא נימול ומת קודם ברית המילה ?
מצוות התורה חלות על החיים ולא על
המתים. זמנה של מצוות המילה ידוע, לא נוכל להקדימו או לאחרו. אם ילד מת כשהוא פחות
משמונה ימים, כי המילה היא ביום השמיני לחייו, כנאמר " ובן שמנת ימים ימול
לכם כל זכר"", וכן נאמר ע"פ הנוסח שבידי השומרונים " וערל זכר
אשר לא ימול את בשר ערלתו ביום השמיני, ונכרתה הנפש ההיא מעמיה." על כן ואחרי
כן אין להקדים או לדחות את זמן קיום
המצווה, לא בשבת ולא במועד ולא ביום כיפור או באבל או במחה, בימי צרה או רווחה. גם
אם מתו אביו ואמו של הילד , לא תתאחר מילתו. גם אם הילד יהיה חולה יש לעשות לו
המילה בבוקר היום השמיני, אין דחייה ואין כל קושי. לזקנינו יש מאמרים רבים על זה,
מהן החכם מרקה, רצון ה' עליו אמן, שאמר :
מקור ארמי
תרגום
"ומן דלא לבש בה ביומה
ומי שלא לבש המצווה ביום
תמינה:
ליתו מן עבראי ולא מקדש: "
השמיני; אינו מהעברים, ואיננו מקודש;
על כן לא תירצה מילתו של התינוק והוא
מת. אין רוח בו . לא יטהר ולא יטמא ולא ייפלט ממנו דבר, ואין להחשיב עליו את דבר
האל.
היודעים את הזמן ו ייגזר דינם של החוטאים לאש השורפת או
שנמצאים הם שם עד יום הדין, או
שלפני כן הם מטהרים עצמם הולכים לגן עדן ?
אין משפט אחד של חטאים. יש סוגים
שונים: שגג, אשם ,חטא, פשע ועוון. מהם יש לו כפרה או " ארבעים יכננו לא יסף
" ומהם נחמה ותשובה. מהם שאין עליהם סליחה לעוונו ופשעו של המת, שנאספה ממנו
רוחו בטרם השיג את רצונו. כל חטא
לגופו. כפי שנזכר בתורה על אבותינו הטהורים אברהם , יצחק ויעקב, עליהם השלום
לעולם. על כל אחד מהם נאמר : "ויאסף על עמו". כך נאמר גם על ישמעאל. מהם
יש המוצא עצמו בצרה ובחשכה במקום קוץ ודרדר, ומהם שימצאו עצמם במקום רחב כגן בעדן,
שריחותיו טובים הם מאוד. יש מי שדעתו תלושה וראשו עכור וכל יום יוסיף צרה. יש מי שרווחה לנפשו, והוא נאסף עם אוהביו
והשבים עמו והוא מלא שמחה עד יום
נקם ושלם, כאשר נאמר "כי דם עבדיו יקם
ונקם ישיב לצריו וכפר אדמת עמו". כי העד העיד על כבודו , שכל אדם
ייגמל לפי מעשיו, כפי שאמר ה' על עובדי העגל, " וביום פקודי ופקדתי עליהם
חטאתם אשר עשו". גם כן אמר " הלוא הוא כנוס עמדי חתום באוצרותי ליום נקם ושלם". מזה נדע שהרוח שבה
אל הפגר ביום נקם ביכולת האל , ותקבל
גמולה על כל דבר טוב או רע שעשתה. ייגזר עליה כפי מעשיה טובים או רעים. ככה
יבוא הנקם אשר מעלותיו לא ייספרו מרוב. ראה מה שנאמר בעבור קין ולמך "כי
שבעתיים יקם קין ולמך שבעים ושבע". זקנינו אמרו כי הכוונה היא למס סוגי החטא
ולא למספר הימים. הרוח תישאר במצור ומצוק עד אחרית-יום נקם ושלם. זה
כמאמר המשורר אבישע בעל המימרים.
מקור ארמי
תרגום
ישאלו על אחת אחת:
ישאל אחת על אחת:
מה עבד והו בשרי:
מה עשה הוא בשר (בחייו):
תאמר לו התורה: התיצב
תאמר לו התורה :התיצב
עד אקרי:
עד
שאקרא:
עליך אה מרוד:
עליך אה מורד: במה
במה עשית
בנכרי:
עשיתה בהתנכרותך:
האן חקותי ומשפטי:
אנה הם חוקותי ומשפטי: אנה
האן פקודי וגזרי:
הוראותי ומצוותי:
האן המצוות אשר בי:
אנה המצוות שבי: חללת
חללת את מימרי:
הוי ממרה:
יש האומרים שלאדם שלושה עולמות: עולם הדרך הישרה, עולם הנסיונות,
ועולם העוונות. ראה הנסיונות שעמדו בהם הצדיקים, שאין לנו היכולת לעמוד באף אחד
מהם. זכור מה שאמר האל בישראל עמו,
העם הנושע " למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך".. טוב לו למי
שייגאל וייגמל בעולם הזה, כפי שנאמר בשירת המשוררים: " הוי טוב להם ליראי
האלהים, שומרי מצוותיו,יהיו שבים וחוזרים בתשובה ואוהבים". נאמר עליהם בספרי
זקנינו בעת בה יתפללו בעבורם הצדיקים.
מקור ארמי תרגום
בעברית
קבלתי תפלותך במרצי הישרים:ויגוזו לגן
קבלתי תפילתך לרצות הישרים :ויעברו לגן
עדן באצלחות: וישבו שם ויאכלו מן פרי עץ החיים:
עדן בהצלחות: וישבו שם ויאכלו מפרי עץ החיים:
וילקטו מן טוב המטעמים:
וילקטו מן טוב מטעמים:
וינחו וישבתו מן כל עבדה קשה:
וינוחו וישבתו מכל עבודה קשה:-
ולא יראו צוקה ולא קצף:
ולא יראו צרה ולא קצף:
מרי ישמנן מן תפושי דתו:שמורי תורותו:
אלהי ישמימנו מן תופשי דתו שומרי תורתו:
עד יזמנן עם בעלי זכותו:אמן: עד
יפגישנו עם בעלי זכותו:אמן
בעמל משה הנאמן: אמן:
בזכות משה הנאמן: אמן:
האם סופריכם משתמשים בכינוי : " גיהנום" או
"תפילות אדם הראשון" ?
"ג'הנאם" היא מלה ערבית.
בעברית השם הוא "האש השריפה" או "מקום החטאים בעלי העוונות
והפשעים", כמו עובדי עבודה זרה ומחללי השבת,מפירי מצוות התורה, שנאמר עליהם,
" כי את דבר יהוה בזה ואת מצוותיו הפיר , הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה".
לחטאים האלה אין ישועה. ונטהרו מהם
בעלי התפילה, אנשי השבועה, שנכרתה עמהם הברית. במקום החוטאים האש תוקד לא תכבה. " תפילות אדם
הראשון" שבקש רחמים מן האל כשגורש מגן עדן. לא ידעתי מה טעם אדם הראשון, ואם
תפילותי נקשרות למוות. התפילות ן תשבחות לאל ויחידותו, וזכרון לראשונים, הנביאים והכהנים,
שהאריכו ימים ומתו. תפילות