אלה הם חייך (אסי)
פרק I
- היי מי אתם? מה אני עושה כאן?
- שלום. בוקר טוב. אני גבי וזה מיכה.
- אני מכיר אתכם?
- לא בדיוק, אנחנו מלאכים. נעים מאד.
- מה ז'תומרת מלאכים? איפה אני?
- אתה במקום שנקרא "שערי שמיים". אתה רואה יש כאן שני
- שערים, ואתה כרגע בלובי.
- מה זה מה זה? מה קרה לך?
- תרגע, קח דקה או שתיים. שתה משהו. מיכה תארגן לו איזה
- נס.
- אוקיי, אני חוזר לישון, תעירו אותי כשההשפעה של הסמים
- תעבור.
- בוקר טוב!
- שוב אתם?
- שוב אנחנו. לצערי זה באמת, גם אם תישן עוד חמישים שנה,
- כשתתעורר תראה אותנו.
- אוקיי. עכשיו תסביר לי מה הולך פה.
- תראה, אדוני, אתה נמצא, כמו שאמרתי, בשערי שמיים
- ואתה בלובי. זאת אומרת שעוד לא שלחנו אותך לאף צד,
- אם כי זה היה קרוב מאד.
- מה זאת אומרת? אתה רוצה להגיד שמתי והגעתי לגן עדן?
- לא בדיוק. על זה בדיוק אנחנו צריכים לדבר אתך. אין לך
- מושג כמה צרות אתה עושה לנו עכשיו. כמו שאמרתי,
- אתה לא נכנסת לאף צד, אלא אתה עדיין בלובי, כי אנחנו
- לא יכולים לשלוח אותך לאף צד.
- למה? מה הבעייה איתי?
- הבעיה אתך, אדוני, היא שאתה לא מת.
- מה??????
- אתה לא מת. תראה, גם אנחנו היינו בטוחים שאתה מת,
- אבל אתה בהחלט לא.
- רק שניה. אז אם אני לא מת, מה אני עושה כאן??
- ובכן, אתה מבין, היינו ממש בטוחים שאתה מת. אבל
- מסתבר שטעינו.
- טעיתם?
- קורה! מה לעשות.
- קורה? מה קורה? טוב, אם אני כבר כאן, אני רוצה
- הכנס לגן עדן.
- "גן עדן"... אם אתה רוצה לקרוא לזה ככה, זה בסדר
- מבחינתי, אבל כמו שאמרתי, אתה לא יכול להכנס
- לשום מקום כאן, כי אתה לא מת.
- אבל אני גם לא בדיוק חי, או שאני ממש מסטול.
- מבחינתנו אתה חי.
- אם אני לא מת, ואני גם לא יכול להכנס לגן עדן,
- אז מה אני אמור לעשות? להיות פקיד קבלה בלובי
- של שערי שמיים עד שאני אמות?
- לא, אני מצטער, זה תפקיד ששמור למלאכים.
- אז מה האפשרויות שלי?
- אתה צריך לחזור.
- לחזור לחיות?
- כן.
- אז למה אתם לא מחזירים אותי? אני דורש
- שתחזירו אותי לחיים שלי.
- ובכן, זאת בדיוק הבעיה…
- מה זאת אומרת בעיה? תחזירו לי את החיים שלי
- מיד!!!
- שב תרגע. הבעיה היא, אדוני, שאנחנו לא יכולים
- להחזיר לך את החיים שלך, כי כבר נתנו את
- החיים שלך למישהו אחר.
- מה? מה זאת אומרת?
- כבר אמרתי לך, היינו בטוחים שאתה מת, אז נתנו
- את החיים שלך למישהו אחר, ועכשיו כבר אי אפשר
- לקחת אותם חזרה. אין החזרות אצלנו. אני מצטער.
- זאת היתה טעות.
- איך אתם יכולים לעשות דבר כזה?
- אתה מבין, אנחנו לא יכולנו לדעת שהרופא הזה
- עוד יחזיר אותך, זה היה בלתי צפוי לחלוטין.
- אתם וכל הטכנולוגיה שלכם רק מסבכים פה את
- כל הענינים.
- מה? אז אתה אומר לי שאני תקוע, כי עשו לי החייאה?
- בערך.
- ואם לא הייתי חי, הייתי הולך לגן עדן?
- אמרתי לך, לא אכפת לי איך אתה קורא לזה, אבל
- אתם שם למטה קצת יותר מדי מחזיקים מזה. זה
- לא בדיוק מה שאתה חושב, ככה שאני במקומך לא
- הייתי מתבאס יותר מדי...
- זה טירוף.
- אולי. מה אנחנו מבינים בטירוף?
- אני מבין וזה טירוף.
- טוב אדוני, מה שקורה עכשיו, זה שאנחנו חייבים
- להוציא אותך מפה כמה שיותר מהר, כי זה עושה
- לנו בעיות שאתה פה.
- אז מה האפשרויות שלי?
- אתה צריך לחזור לחיים האמיתיים, אבל אתה לא
- יכול לחזור לחיים שלך, אז אתה צריך לבחור חיים.
- עוד מעט, תכנס לחדר השני, וסימה תראה לך את
- הקטלוגים.
- חיים חדשים... אבל אם אני נכנס לחיים חדשים,
- אני מתחיל מהתחלה כמו תינוק, או מה?
- אוקיי, מה שקורה זה שבחיים יש שלבים. לכל אחד
- יש חיים שונים, אבל בסך הכל זה אותו דבר. כלומר,
- החיים עצמם הם תואמים אחד לשני. לדוגמא,
- החיים שלך, נתנו אותם למישהו, ואף אחד שם לא
- מרגיש בהבדל.
- האמת, אני לא זוכר כלום מהחיים שלי. עכשיו שאני
- חושב על זה, אני לא זוכר כלום. אבל בטח עברתי
- כמה שלבים בחיים, לא?
- תראה, קודם כל, אתה צריך להבין שכאן זה לא כמו
- אצלכם. אצלכם אומרים שהלקוח תמיד צודק. כאן,
- מסיבות ברורות, הלקוח בדרך כלל טועה. אני אתן
- לך זמן לשבת קצת עם עצמך ולהזכר ואחר כך תיגש
- לסימה, ותתאימו לך משהו.
פרק II
אני נזכר עכשיו, לאט לאט. אני נזכר שהייתי הולך כל
בוקר לעבודה. היה לי תיק כזה מעור, שהייתי מחזיק
ביד שמאל. ביד ימין הייתי מחזיק את העיתון של
הבורסה. הייתי עוצר לשתות קפה באספרסו בר בפינה,
ועובר על שערי המטבעות והמניות. אחרי זה, הייתי
נוסע לעבודה. בחמש הייתי יוצא מהמשרד, וחוזר
הביתה.
אני נזכר באישתי, והילדה. היא היתה מטפלת בילדה,
ואני הייתי חוזר מהעבודה ורואה אותן ביחד. ואז
הייתי הולך לשחק סקווש, או לשחות בקאנטרי.
אני נזכר, היינו הולכים לתאטרון, לכל ההצגות
החשובות. היה לנו גם מנוי לפילהרמונית. וכל שנה,
היינו נוסעים לאילת לשבוע בקלאב הוטל.
אני נזכר אחרי שסיימתי ללמוד, והתקבלתי לחברה,
התחלתי בתור חשב פשוט, והתקדמתי לאט לאט, עד
לסגן מנהל אגף חשבונות בסניף.
אני נזכר שאבא שלי אמר לי שכדאי ללמוד הנהלת
חשבונות וכלכלה, כי זה תמיד טוב להבין בכסף,
וזה יעשה לי חיים קלים. אבא צדק. היו לי יופי של
חיים. היה לי הכל, בעצם.
והבית. אני נזכר איך הייתי גאה כשגמרו לבנות
אותו. בית משלי. בהרצליה הירוקה! איזה גאווה.
גם אבא שלי היה גאה בי. עשינו ברביקיו לחנוכת
הבית.
- תשמעי גברת סימה, אני רוצה את החיים שלי בחזרה.
- היו לי חיים נפלאים, ואני רוצה אותם בחזרה. את
- שומעת? אתם לא יכולים פשוט להגיד לי שנתתם
- מישהו אחר. אלה החיים שלי, ומגיע לי לקבל אותם
- חזרה. אני לא הולך להיות עכשיו שוב תינוק, אחרי
- כל מה שהשגתי, וכל מה שעברתי. את יודעת מה זה
- לבנות בית בהרצליה? אני כבר עברתי כמה שלבים
- בחיים שלי, ועכשיו אני לא חוזר אחורה.
- אני מבינה. אתה אומר שעברת כמה שלבים בחיים
- שלך.
- זה ברור לא?
- תן לי רגע לבדוק... רשום כאן שאתה נמצא כרגע
- בשלב ב' של החיים שלך. לפי זה, לא כל כך בטוח
- שאתה רוצה את החיים האלה שוב...
- מה? מה זה שלב ב? אני עברתי דרך ארוכה. לא יכול
- להיות שלב ב'!
- שלב א' זה שלב הקליטה. זה השלב שבו אתה
- מתחנך, יונק, מקבל את הערכים של הסביבה
- וכיוצא בזה. שלב ב' הוא שלב ההפנמה והיישום.
- בו אתה מעכל את החינוך שלך, ומעבד אותו
- לערכים שלך, ואז מיישם, את זה על החיים שלך.
- וכמה שלבים יש, לפי השיטה הזאת?
- יש כמה שלבים, אני מנועה מלספר לך יותר ממה
- שכבר סיפרתי.
- מה? למה?
- אני יכולה לספר לך רק מה שכבר עברת. את השאר
- אתה צריך לגלות לבד.
- אז את חושבת שאני בשלב התחלתי?
- אני לא חושבת, זה רשום בתיק שלך. בוא נתחיל
- לעבור על אפשרויות לשיבוץ מחדש. למעשה, אתה
- יכול להכנס רק לחיים שנמצאים באותו שלב כמו
- שלך. זה אומר שאנחנו צריכים למצוא לך חיים של
- מישהו שנמצא בשלב ב'. הנה הקטלוג, תסתכל ותבחר.
- אבל כולם כאן כאלה צעירים. בן כמה הייתי?
- היית בן שלושים ותשע.
- אז למה אני לא יכול למצוא מישהו בגילי בכל
- הקטלוג הזה?
- כי זה נדיר. בד"כ בגיל כזה, אנשים כבר עוברים את
- שלב ב'. ובכל הכנות, החיים שלך לא הראו הבטחה
- גדולה בענין הזה. לעניות דעתי, היית נשאר באותו
- מצב עוד שמונים שנה, אם לא היינו מוציאים אותך
- משם. הייתי מציעה לך לחפש מישהו עם סיכוי יותר
- טוב משלך לעבור כמה שלבים בחיים.
- ולמה בכלל שאני ארצה לעבור שלבים? כדי להרוג
- את הגורילה שבסוף ולנצח את המשחק?
- בגישה כזאת שלילית, לא תגיע רחוק.
- אבל ברצינות.
- אני לא אמורה להגיד לך דברים כאלה. החיים הם
- גילוי. זה בטח ברור לך שלא יכול להיות שכל
- החיים זה לקבל את מה שאבא אמר ולבצע. אתה בן
- אדם, לא רובוט. צריכה להיות התפתחות כלשהי.
- בשביל זה נתנו לך כל מה שנתנו לך.
- מה זאת אומרת?
- בחיים המקוריים שלך, היו לך נתונים לא רעים
- בשביל פתיחה. מוח ברמה לא רעה, משפחה טובה.
- יכולת להגיע רחוק. כנראה שבאיזשהו מקום,
- משהו נדפק.
- את אומרת שזאת אשמתי?
- אפשר להגיד.
- אבל אני קיבלתי מכם את המוח שלי, ואת הסביבה.
- אז בעצם, אני לא זה ששלט בענינים!
- זה לא מדויק. אתה מקבל מאיתנו את כל הכלים
- (יש כאלה שמקבלים יותר ויש שפחות, אבל אתה
- קיבלת ממש בסדר), כדי להצליח ולהתקדם. מה
- שאתה עושה איתם זה כבר תלוי בך.
- איך זה יכול להיות תלוי בי? אם המוח הוא חלק
- מהכלים שאני מקבל, אז איפה ה"אני" בעצם?
- תראה את עצמך עכשיו. כבר אין לך את הגוף שלך.
- להזכירך, מוח הוא חלק מהגוף. אתה בכל זאת
- קיים כרגע. ה"אני" שלך הוא בדיוק מה שאתה כרגע.
- יסוד של בן אדם.
- נשמה?
- אם תרצה.
- וואו... זה ממש כבד...
- כן, אני יודעת. תמיד קשה לכם לעכל את זה.
- אז בעצם זה כן תלוי בי.
- כן. כאילו שלא הרגשת שיש בך יותר מישות
- אחת. תמיד היתה. יש גוף ויש נפש. המוח
- החושב הוא ישות נפרדת מהישות הקיומית
- שמהווה אותך.
- לא הרגשתי...
- הרגשת. אבל העדפת להתעלם, ולפתור הכל
- בהסברים צולעים. "תת הכרה". קישקוש. האמת,
- אני לא בטוחה שהייתי אמורה להגיד לך את כל
- זה, אבל אם כבר אמרתי אז שיהיה לך לבריאות.
- זה לא יזיק לך.
- רגע, יש כאלה שקולטים את זה בעצמם?
- בטח! יש הרבה כאלה. יש גם כאלה שאומרים
- שלדבר עם עצמך זה הסימן הראשון לטירוף.
- אבל בעצם, כולם מדברים עם עצמם. אפילו
- הרבה. לפעמים גם עושים משחק תפקידים.
- אבל הם לא חושבים שזה אומר משהו ומפחדים
- להודות בזה. ברגע שאתה עושה את זה בקול רם,
- זה כבר טירוף. אבל בעצם, מה ההבדל?
- תראי, אני צריך לחשוב על זה קצת.
- בסדר. אני אשאיר אותך לכמה זמן, אבל תקרא
- לי כשתהיה מוכן. אין לך יותר מדי זמן...
מה שהיא אומרת לי, זה שבעצם כל החיים שלי הם
פספוס אחד גדול. חשבתי שאני עושה הכל כמו
שצריך, אבל בעצם עשיתי הכל כמו שאמרו לי. לימדו
אותי שזה מה שצריך לעשות, ככה צריך לחיות,
זה מה שצריך להשיג, ואני לא שאלתי שאלות. רק
ניסיתי להיות בסדר. אבל מה, לא הייתי מאושר?
הייתי. היה לי ממש בסדר. הכל היה מושלם. איך
היא יכולה להגיד לי שלא התקדמתי בכוון הנכון?
בעצם נתקעתי בשלב השני. ויכולתי למות בשלב
הזה, ואז הכל היה נגמר, ולא הייתי יודע מה אמור
לקרות אחר כך. זה כמו להשאר בכתה ב' כל
החיים. אתה נשאר בור. והנה, אני קיים. ואם הייתי
נגמר עכשיו, הייתי נשאר טיפש נצחי. טיפש קוסמי!!
אבל מה צריך לעשות כדי להגיע לשלב הבא?
אני צריך לבחור חיים שיתנו לי לעבור בקלות לשלב
הבא. להגיע לידיעה הגדולה, ואז למות בשקט, לחזור
לכאן ולעשות לשני השמוקים האלה אצבע משולשת.
כל החיים שלי היו מכוונים למשימות היומיומיות
החומרניות, שכוונו להביא אותי למטרה המוגדרת
בעולם ההוא. אבל עכשיו אני מבין שזאת בכלל לא
המטרה. לא השארתי לעצמי זמן לנפש לחשוב על
איך לנווט את הגוף. הגוף שלט בכל והוא לא ניסה
בכלל לחשוב על המטרה, אלא רק איך לממש את
המטרה שכבר מוגדרת. מטרה שניתנה בירושה.
בחינוך. לא בחרתי אותה בכלל.
- נו? יש משהו?
- אני מבין עכשיו. אני רוצה את הנער הזה.
- הוא חכם ומתחיל להיות מרדן, אני אוכל
- להסתדר איתו.
- למה אתה מתכוון?
- שהכל זה בעצם מלחמה ביני לבינו. או
- יותר נכון וויכוח.
- תמשיך..
- אני יודע מה המטרה שלי. הוא לא יודע
- מה המטרה שלי. הוא קיבל את החינוך
- שלו והגדירו לו מה המטרה. אבל הוא
- כרגע במצב בחיים, שבו הוא מתחיל לתהות
- על החינוך שהוא קיבל. הוא מתחיל לשאול
- את עצמו שאלות. לי יהיו את התשובות
- וככה נוכל להתקדם הלאה בדרך הנכונה.
- אני רואה שבזמן שהיית אצלנו התקדמת
- יפה מאד. היה שלום.
פרק III
- היי! גבי, מיכה, שוב אתם! חשבתי שמיצינו את הקטע
- הזה כבר בפעם הקודמת!
- שלום שלום! אנחנו מאד גאים בך. הפעם היית ממש
- מצוין. אמנם עכשיו זה סופי, אבל ברמה שלך, אפשר
- להגיד ששיחקת יפה מאד את משחק החיים. ברכותינו.
- אז מה עכשיו אני מת? זה סופי?
- כן. זהו.
- אוקיי. אני יכול לחיות עם זה...
- לא. אתה לא.
- אז מה קורה עכשיו?
- עכשיו אתה מת באמת. אתה לא יכול לחזור לשם
- יותר אף פעם.
- נו טוב.
- גש לדלת בצד ימין, איפה שכתוב "מזנון הנצח"
- תדפוק ותגיד שאנחנו שלחנו אותך. שם תבלה
- את הנצח הבא.
- מה? בלעשות מה?
- אני מאמין שימצאו לך תעסוקה, אולי מלצרות,
- או צוות נקיון. יודע לבשל?
- מה? אז זהו? הנצח הוא בית קפה?
- בשבילך.
- מה זאת אומרת?
- שתגיד תודה. יש יותר גרוע.
- וכל העסק הזה עם השלבים וכל זה. הפעם
- עברתי כמה שלבים טובים, וזה כל מה שמגיע
- לי?
- מצטערים. כולם מתאכזבים בהתחלה. אבל
- קח בחשבון שהחיים שלך היו טובים. קיבלת
- הזדמנות שניה, וגם ניצלת אותה כמו שצריך.
- הגעת לרמה קיומית גבוהה. אחדות עם הגוף
- שבתוכו חיית. אבל מצטערים, עכשיו אתה מת.
- ואללה... אז זהו? זה היה זה? אלה הם חייך,
- ועכשיו הנצח בכבודו ובעצמו.
- לא סתם בוכים על מי שמת...
- סוף
|
