אמא תשמחי בשבילי כי טוב לי עכשיו,
עם החלוק הלבן - שגורם לי להרגיש חשוב,
כשלידי שני שומרי הראש, ששומרים עלי (בעיקר מעצמי).
קצת קשה לי עכשיו עם המציאות אתם יודעים,
אבל למי לא? זה פשוט בגלל שלא כולם מודים.
הראש קצת כואב וכבד - איזו מחשבה לא נותנת מנוח,
אז הראש בוחר להטיח אותו חזק בקיר - חבל שיש ספוג.
וחבל שאין מישהו אחר, מישהו נוסף שידבר.
אז אין ברירה , אלא לדבר לעצמי - אין מבחר כל כך גדול,
מה גם שאף אחד לא יבין אותי כמוני.
חוץ מיזה שלא תמיד יש כוח לדבר בקול ,
אז לפעמים אנחנו משוחחים בשתיקה.
פשוט בובב בנקודה בתקרה - והשיחה קולחת.
לכל אדם יש איזושהי מחלת נפש במידה זו או אחרת,
בדרך כלל משתדלים להסתיר - אני ממש לא,
בשלי אני אפילו קצת מתגאה.
זו כבר לא שאלה של להתמודד,
גם לא של להשלים - להשלים כבר השלמתי מזמן.
אתמול בלילה שבאתם לבקר ולא התייחסתי
וההוא בחלוק הלבן, בלי הידיים הקשורות
אמר שזה בגלל התרופות - הוא לא צדק,
פשוט לא הודעתם מראש שאתם באים
ואלוהים כבר קפץ לביקור אז לא היה לי נעים.
חוץ מיזה שגם הוא מאוד מסכן, מאוד לבד.
אז מה אם הוא נתן לעצמו שם של רבים
כמו אנשים, פרחים, אתם יודעים של הרבה.
סך הכל הוא די לבד, לא כ"כ טוב לו.
אז דיברתי איתו קצת - עודדתי אותו
לא יכולתי לעזוב אותו לבד.
ואח"כ כבר הייתי עייף אז הלכתי לישון.
אה כן, הרגשתי שלטפתם אותי בראש
לפני שהלכתם - זה היה לי מאוד נעים,
אני מקווה שבפעם הבאה שתבואו
תודיעו מראש ואני אשתדל להתפנות.
ואמא, תשמחי בשבילי כי טוב לי עכשיו
עם החלוק הלבן - שגורם לי להרגיש חשוב,
כשלידי שני שומרי הראש, ששומרים עלי (בעיקר מעצמי).
קצת קשה לי עכשיו עם המציאות אתם יודעים,
אבל למי לא? זה פשוט בגלל שלא כולם מודים.
אני אוחז בטרוף בשתי ידי, כנחמה אחרונה
- מאמץ אותו חזק אלי.
והוא בתמורה מקל עלי להתמודד עם המציאות.
