|
גדיים
(יותם בנשלום)
הנפשות הפועלות:
נהורא, בת עשרים וארבע, חזקה ומופנמת.
אביתר, בן עשרים ושלוש, אחיה הצעיר, דק-גו, גמיש, תזזיתי.
מוסיקה: מנגינת "אדון הסליחות", ללא המלים.
האור עולה על הרים ומצוקים, שעל חלקם חורשות אורנים. המיית צוצלות ויוני בר. שעת-ערב. הרצפה עשויה כולה דרדרת של אבני גיר וצור גדולות, חלקן מחודדות וחלקן מעוגלות. במרכז ניצבים שני תרמילים.
אביתר יושב מאחורי התרמילים ומחטט באחד מהם. המוסיקה דועכת. נכנסת נהורא, בידיה ארבעה קנקלי מים.
אביתר: (מתנער מרבצו, קופץ) אחותי מרחם-אם, נהורא יקירה! וואט טוק יו סו לונג?
נהורא: (מתחייכת) אמרתי לך שהוא עוד נובע. שניים לך (גוחנת אל תרמילו ומכניסה לשם שני קנקלים כיאות). אתה יודע, נראה לי שאפשר אפילו להתרחץ שם. תרצה לבוא?
אביתר: נהורא, גיבורה שלי! עזית הכלבה השחיינית. חסרים לי שם עוד שלושה סנדויצ'ים.
נהורא: כולם בפנים. במיוחד בשבילך - חמאת בוטנים עם טונה. שלא תשמין, תראה מה צמח לך (צובטת אותו במותן, הוא צווח בחדווה), אתה צריך את הטיול הזה. איך אני אמשך אליך ככה?
אביתר: אחותי, אחותי! גילוי עריות! (מתרוצץ סביבה) אחותי כ-ל-ה, אחותי כ-ל-ה, הינך יפה, עיניך יונים... (מדגים בידיו יונים הומיות הפורחות מתוך הראש) קורו קורו ! קורו קורו ! גררו, גרררררו !... שיניך עדר עזים שגלשו מהרי גלעד, צהובות ושחורות, אפך - אפך מגדל כלבו שלום...
נהורא: (נאנחת, טרודה בפריקת התרמילים) ש-ק-ט, די כבר, אח קטן קרציה.
אביתר: (קופא על מקומו, מתקרב בתנועות חתוליות) אני אוהב אותך כשאת כועסת! אני אוהב אותך כשאת כועסת! תני, תני לעזור. יד לילדה המפגרת.
נהורא: (לא מצליחה להתאפק, וצוחקת. סוטרת על ידו, מתחילה לשיר בשקט) בלי טלפיים! אנית'ינג יו קאן דו, איי קאן דו בטר... אביתר! איי קאן דו אנית'ינג בטר ד'ן יו...
מוסיקה: עיבוד גרוטסקי ומאיים מעט ל-retteb od nac i od nac uoy gniht ynA. נהורא מפרקת מן התרמילים שני שקי שינה; השק שלה מקצועי למראה וצבוע חאקי, שקו של אביתר בוהק בצבעים עליזים. היא פורשת אותם לרוחב הבמה, ראש מול ראש. אביתר מסתובב בינתיים על הבמה, מבחין בסלע גבוה.
אביתר: תראי, גרפיטי בערבית! אטבח אליהוד!
נהורא: רק רגע. (מטפסת, מפענחת) כתוב כאן: "חסן היה פה..."
אביתר: את יודעת לקרוא את זה?
נהורא: "והחליט ללכת." (מגחכת) לא רע. בוא. (פונה לחזור, נכשלת ונופלת, משתטחת על בטנה על סלע גדול)
אביתר: או! את בסדר?
נהורא: אאו! שיט! פאק - דאמיט - לעזאזל. (משפשפת את המרפק. מטה את ראשה, הקרוב כעת לאדמה, מחייכת) תסתכל אביתרצ'ו, ראית פעם זעתר פורח?
אביתר: (מבין שהכל כתיקונו. בדרמטיות) חיילת, תשכבי בשקט. הייתי בקורס חובשים, למדתי שם פלדנקרייז (מוציא תחבושת אישית, פורש אותה) את זוכרת את טלילה מנורבגיה? היא מאוד אהבה שהייתי חובש לה.
נהורא: עזוב, עזוב. לא כואב.
אביתר: תעצמי עינים ותרגישי גן-עדן! (מתקרב אליה עם התחבושת בידו, מטפס על ראש הסלע. מדרדר על כתפה אבן)
נהורא: פאק!! אביתר, דיר-רבאק, תתרחק! (אביתר נבהל ומציית. נהורא קמה, משפשפת את כתפה, וחוזרת אל התרמילים)
אביתר: (הולך אחריה) נהורא?
נהורא: (מחטטת בתרמילה) כן?
אביתר: (מתחטא) את עוד אוהבת אותי? (נהורא שותקת) די, אל תהיי ככה. אני אעשה מה שתרצי. זוכרת איך הצלת אותי מטלילה?
נהורא: (מחייכת) אהבל.
אביתר: אז את אוהבת אותי?
נהורא: אלא מה.
אביתר: כמה אוהבת?
נהורא: הכי-הכי. יותר מכנאפה.
נהורא מוציאה שתי מגבות מתרמילה, ומשליכה אחת מהן אל אביתר.
אביתר: לאן?
נהורא: למעיין, להתרחץ.
אביתר: אני אחכה לך כאן.
נהורא: נו בוא, כדאי לך, ראיתי שם קרפדה. אתה הרי מת על קרפדות.
אביתר: (שפוף) מה זה מת - משוגע על קרפדות.
נהורא: בוא, גם אתה מטונף. אתה זקוק לזה.
אביתר: (מרחרח בהפגנתיות את בית שחיו, עושה עצמו מהרהר) אני חושב להסתדר עם - -
נהורא: די, די. זה מסוכן לי להתרחץ לבד. בוא. בוא כל עוד יש אור.
אביתר יוצא עם נהורא. עם האפלת הבמה נשמעים שקשוקי מים.
- חושך -
קול צרצרים. התרמילים עומדים על הקרקע, מצד שמאל של הבמה. נהורא ואביתר נכנסים בשיער רטוב, מסיימים להתלבש, ומגבותיהם בידיהם. אביתר רועד מעט מקור ומעייפות לאורך כל התמונה.
נהורא: (צוחקת) אדיר. קור אימים.
אביתר: כן, בטח.
נהורא: אביתרצ'ו, אתה בסדר?
אביתר: (ממשיך לבהות בה)
נהורא: (מחייכת) חמור!
אביתר: (ממשיך לבהות בה. לפתע מתחיל לנעור בקול גדול ולצחוק) אי-אה!
נהורא: (קופצת בבהלה. צוחקת) דפוק!
מוסיקה פנטסטית שקטה. נהורא שוכבת על גבי שק-השינה שלה, ידיה שלובות מאחורי ראשה. אביתר מתיישב בשפיפה על שק-השינה שלו, שובר אצטרובלים מעל ענפים יבשים ומשליך אותם בכח לכיוון הקהל. המוסיקה נחלשת, אך אינה פוסקת.
נהורא: רוצה לדבר?
אביתר: בטח, עז-הרים, בשביל מה אני כאן.
נהורא: (חולמנית, מחווה את מחוותיה לקצב המוסיקה) אתה יודע שאבא דוחק אותי לפינה עם הסיפור ההוא... (המוסיקה גוברת. נהורא ואביתר ממשיכים "לדבר" ולהחוות, אך אינם מוציאים קול. אחר נחלשת המוסיקה שוב) ... ולא שזה עזר לי.
אביתר: (תומך, מבין, אוהד. אינו שומע את המוסיקה) ברור, אבל את מבינה שאין לך מה לדאוג. בחיים, אבל בחיים לא... (המוסיקה כנ"ל) ...וילדה כמוך, למה להם לנסות ... (המוסיקה כנ"ל)
נהורא: חשבתי על זה. אתה יודע כמה שזה היה חשוב לי, ושתמיד הייתי מודעת ... (המוסיקה כנ"ל) ... וזה יפה. באמת יפה. וגם מתוק, ובכלל. הוא כזה ... (המוסיקה כנ"ל) ... תגיד לי, באמת נראה לך? זה היה כל-כך טוב, כמו, אתה יודע, כמו שפיריות שמרחפות על המים ... (המוסיקה כנ"ל. נהורא נכנסת לשק-השינה)
אביתר: (תומך ואוהד, אבל רעידותיו מורגשות יותר והוא מתקשה לדבר ) אז... את חושבת להסתדר עם זה בסוף, נכון? אני מכיר אותך.
נהורא: (רכּוֹת, לקצב המוסיקה) כן, זה די נכון. זה נורא יפה שאתה יודע גם להקשיב. (פאוזה) היה לא רע עד עכשיו, לא?
אביתר: כן, בטח. נהורא?
נהורא: מממ?
אביתר: כלום. (פאוזה) נהורא. (מביט בה, "מפסיק את המוסיקה" בתנועת יד מצווה. דממה) נהורא, את... את מרגישה שמשהו מוזר קורה איתי בזמן האחרון?
נהורא: (מהרהרת מעט, מחליטה) תראה. אני חושבת שכבר שנתיים אתה מנסה, כלומר מתעקש...
בעוד נהורא מדברת מתחדשת המוסיקה בפתאומיות, ועוצמתה גוברת. נהורא שוב איננה נשמעת. אביתר שומט את ראשו, חדל להקשיב לה, מחבק את עצמו ורועד ביתר-שאת. המוסיקה נחלשת, אך אינה פוסקת.
נהורא: ...אני חושבת שזהו זה, בסך הכל. תחשוב על זה טיפה ותראה. (פאוזה, נהורא כמעט רדומה) תסתכל על הכוכבים, אביתר. אני, כבר מזמן הפסקתי לבקש משאלות. אתה מכיר את הקסיופאה? ושם ישנו אוריון, ושלושת הכוכבים האלה הם החגורה שלו. תחשוב, להתיר את חגורת אוריון, למשוך לו את המכנסיים הכוכביים שלו למטה, למטה... (מחייכת ונרדמת)
המוסיקה גוברת ונמשכת. היא מסתיימת באופן טבעי.
אביתר: (עדין יושב ומחבק את עצמו. בקול בוכים רפה ומפוחד, כמעט לעצמו) נהורא, נהורא! (פאוזה) נהורא, נהורא!
- חושך -
מוסיקה: מנגינת "אדון הסליחות".
|
|
